פסק-דין בתיק ת"א 14082-08

כללי

1.         לפניי תביעה כספית בסך 99,446 ש"ח בגין נזקים שנגרמו למושכר שבבעלות התובע ולציוד שבו וכן פיצוי בשל הפרת הסכם השכירות.

            התובע הינו הבעלים והמחזיק הבלעדי של בניין הנמצא ברחוב הראשי בראס אל עמוד ירושלים והידוע כגוש 29991 (להלן: "המושכר").

            התובע השכיר לנתבעת שתי דירות בשטח 110 מ"ר ששימשו למרפאה למתן שירותים רפואיים וזאת למשך 3 שנים.

טענות התובע

2.         לטענת התובע המושכר נמסר במצב תקין לחלוטין וראוי לשימוש כשכל הציוד בו היה במצב מצויין. בתום תקופת השכירות ביום 3.1.06, נטשה הנתבעת את המושכר.

            שני הסכמי שכירות נערכו בין הצדדים. האחד- הסכם מיום 28.1.99 (נספח א' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם הראשון"), השני- הסכם מיום 25.2.04 (נספח ב' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם המאוחר"). לטענת התובע, על פי הוראות ההסכמים שנחתמו בין הצדדים התחייבה הנתבעת לתקן כל נזק באופן מיידי ועל חשבונה ולהחזיר את המושכר בתום השכירות במצב בו קיבלה אותו.

            נטען, כי על פי סעיף 11 להסכם הראשון, ניתנה רשות לנתבעת לבצע התאמות במושכר לשם התאמתו לייעודו כמרפאה, תוך התחייבות להחזיר את המצב לקדמותו בעת עזיבת המושכר. הנתבעת הפרה את ההסכם ואת התחייבותה כאשר עזבה את המושכר כשהוא במצב ירוד בו נמצאו ליקויים רבים הדורשים תיקונים, הכל כמפורט בדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה. עוד נטען, כי הנתבעת גרמה לפני עזיבתה את המושכר לנזקים רציניים במערכת החשמל, האינסטלציה, לדלתות, לרשתות האלומיניום וגרמה לסתימה במערכת הביוב ופגיעה בריצוף. היא פרקה אלמנטים שהתקינה בתוך המושכר מבלי שתדאג לתיקון הליקויים שנגרמו על ידי הפירוק ומבלי לדאוג להחזרת המצב לקדמותו. על פי כתב התביעה נגרמו לתובע נזקים למושכר בסך 45,961 ש"ח וכן נתבקש לחייב את הנתבעת בתשלום סך 53,485 ש"ח בשל הפרה יסודית של ההסכם, סך הכל 99,446 ש"ח.

טענות הנתבעת

3.         הנתבעת דוחה מכל וכל את הטענות שהועלו כנגדה וטוענת כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, שכן התובע קיבל לידיו את המושכר לשביעות רצונו המלאה ומאז קבלתו לא פנה אל הנתבעת בכל טענה או דרישה וזאת במשך יותר משנתיים ומחצה. התובע השתהה בהגשת תביעתו והנתבעת שינתה מצבה לרעה ועל כן מנוע ומושתק התובע מהגשת תביעתו. גם לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות. לטענתה, נערך הסכם שכירות בין הצדדים אשר בהתאם להוראותיו בא לסיומו ביום 31.12.03. על כן כל התייחסות להסכם זה בכתב התביעה אינה ממין העניין ויש בה כדי להטעות. ביום 25.2.04 נערך ההסכם המאוחר שאינו זהה לקודמו, בפרט בכל הנוגע להשבת המושכר לתובע בתום תקופת השכירות.

            הנתבעת טוענת, כי לא נטשה את המושכר וכי סיום השכירות נעשה בהסכמה בתיאום ובהתאם להוראות ההסכם מיום 25.2.04. היא מסרה את החזקה במושכר לידי התובע לשביעות רצונו המלאה. השבת החזקה נערכה ביום 30.12.05, כאשר התובע בדק בעצמו את המושכר באופן יסודי וכל דרישותיו לתיקונים במושכר בוצעו על ידי קבלן מטעם הנתבעת והוא חתם ביום 3.1.06 על פרוטוקול המסירה שנערך לצורך כך (נספח א' לכתב התביעה). עוד נטען, כי  הנתבעת בחרה להביא ההסכם לסיומו בהתאם לזכותה לאחר שהתברר לה כי התובע מתכוון להפר את ההסכם בין הצדדים ועל כן נמסרה הודעה ביום 21.6.05 על סיום השכירות.

            על יסוד טענות אלה, השיהוי הרב בהגשת התביעה ובהעדר קשר סיבתי בין מצב המושכר למועד עריכת חוות הדעת ושינוי מצבה של הנתבעת לרעה, דין התביעה לטענת הנתבעת, להידחות.

דיון והכרעה

4.  מטעם התובע העיד עורך חוות הדעת מר מרואן שריף יאסין (סומנה ת/1) וכן התובע אברהים וזוז.

            מטעם הנתבעת העיד מר עימאד עליאן, קבלן שיפוצים, מר אבו כף עבדאללה עובד בקופת חולים כללית וכן מר יורם סגל, מנהל אדמיניסטרטיבי של מחוז ירושלים בשירותי בריאות כללית. כמו כן העיד מר דניאל נתנאל אשר ערך תעודת עובד ציבור מיום 25.2.10.

5.      לאחר שמיעת עדותם של העדים הנ"ל, עיון בכתבי הטענות ולאחר שנתתי דעתי לטענות שהועלו בסיכומי הצדדים בכתב אני מקבל את התביעה בחלקה ככל שהיא נוגעת לנזקים במושכר ודוחה את התביעה באשר לפיצוי בגין הפרה יסודית של ההסכם והכל כפי שיפורט בהמשך.

6.      התובע הניח בפני תשתית ראייתית מוצקה ומהימנה, ממנה עולה כי הנתבעת לא השיבה את המושכר לקדמותו בטרם החזירה את החזקה בו לידי התובע.

התובע העיד, כי בהסכמים השונים שנחתמו בינו ובין הנתבעת הוסכם כי יהיה על הנתבעת להשיב את המושכר לקדמותו כאשר ימסור את החזקה בו לתובע  עם תום תקופת השכירות.

עוד העיד כי בראשית תקופת השכירות מסר לנתבעת את החזקה במושכר שהיה בניין חדש במצב תקין וראוי לשימוש, ועל פי הסכמי השכירות הנתבעת התחייבה כי בגמר השכירות תחזיר לו את המושכר בדיוק באותו מצב שקיבלה אותו. עוד הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תהא רשאית לערוך התאמות במושכר לשם התאמתו לייעודו כמרפאה, אך הכל תוך התחייבות הנתבעת להחזיר את המצב לקדמותו בעת עזיבת המושכר. ואולם, על אף התחייבויותיה אלה, עזבה הנתבעת את המושכר כשהוא במצב ירוד, קיימים בו ליקויים מרובים והוא טעון תיקונים רבים. התובע העיד כי הנתבעת גרמה לנזקים כבדים למערכות החשמל, האינסטלציה, דודי השמש, לדלתות המושכר, לרשתות האלומיניום וכן גרמה לסתימות במערכת הביוב ונזקים בריצוף. לדברי התובע, כאשר השיבה לו הנתבעת את המפתח, המושכר היה הרוס, מקולקל וחבול. השירותים, התריסים המקלחות- הכל היה הרוס (עמ' 22 לפרוט').